מקום 1 (בשנה שעברה - 13): אבי ניר - מנכ"ל בערוץ טלוויזיה

ניר וכמובן נשיא קשת, אורי שנער, שמנווט מלמעלה, הפכו את שידורי קשת לספקית הבידור החשובה, המרכזית והמשפיעה בישראל מאז ימי המונופול של הערוץ הראשון. במידה רבה פועלת היום קשת כאותו מונופול: כולם רואים את שידוריה, כולם מדברים עליהם, נדמה שסדר היום התרבותי-בידורי של ישראל מוכתב בלעדית על ידה.

לא ראיתם 'קחי אותי, שרון', 'כוכב נולד', 'האקדמיה לצחוק', 'ארץ נהדרת'? אין לכם על מה לדבר עם החבר'ה בעבודה ביום ראשון, עם הדודים באירוע המשפחתי, עם הילדים, עם זרים גמורים בדיל בטורקיה. גרוע מזה: אין לכם מושג מה משמעות 'לא בא בלובה' ו'דונט וורי סמי הורי'. במידה רבה, אם החמצתם את שידורי קשת השנה, אתם קצת פחות ישראלים.

זה עגום. שידורי קשת הפכו - בוודאי בלי שהתכוונו - למנסחיה של תרבות הרחוב, ומכאן תרבות ההמונים, ומכאן תרבות הילדים והנוער, ומשם התרבות הפופולרית הישראלית בכללה. צרכן התרבות הזעיר - מי שנע בין הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות היומית ואינו רוכש כרטיסים לבת שבע ב-180 שקל החתיכה - מקבל את עיקר סל התרבות שלו באמצעות אבי ניר. הטלוויזיה היא המדיום התרבותי המשפיע בישראל, ואבי ניר הוא מלך הרייטינג, והרייטינג הוא מלך הדודו טופז, השרון אילון והנינט טייב.

כל יתר ענפי התרבות הפופולרית כאן - הקולנוע, המוזיקה, התיאטרון, הספרות - כמו התגמדו והצטמקו ליד הדומיננטיות העצומה של שידורי קשת. זו דומיננטיות כלכלית בעיקרה: כספי המפרסמים מושקעים בה ברובם, וטפטוף דק בהרבה מגיע לקולנוע, למוזיקה, לספרות. כך הפכה ישראל לארץ נהדרת, התרבות בישראל לאקדמיה לצחוק, והמוזיקה מתה כשכוכב נולד. אבי ניר עשה את כל זה, ובהצלחה עצומה. אבי ניר מלך ישראל. השאלה היא אם ישראל של אבי ניר היא משהו ששווה למלוך עליו.

תגובת אבי ניר: "בשם העובדים בקשת, בשם אורי שנער ובשמי, כמה מילים בגוף ראשון רבים: אנחנו לוקחים את זה אישי, את הטלוויזיה שלנו. לא רוצים רק להגיע הביתה בשלום, אלא רוצים להגיע לכל בית. אנחנו לא מסתפקים בז'אנרים תחתונים ועליונים, כי כך צריך, אלא רוצים לעשות תעודה, דרמה, בידור ואקטואליה, שאנשים יגידו: וואלה! בדרך אנחנו עובדים קשה, לפעמים יותר מדי, משווקים, לפעמים יותר מדי, ובעיקר משתדלים לעשות את הטלוויזיה של ישראל עם תשוקה וכוונה, מהן אין יותר מדי".